בגלריה ובמרחב החיצוני המפגש המוסיקלי הייחודי הזה בהנהגתו של גיא שרף מסתכל על קריאה כתדר. על תדרים שמחלחלים וצובעים את המרחב ואותנו. צלילים הם ערוץ דרכו אנחנו קוראים לאחרים להסתנכרן אתנו.
יש שבט שנקרא ה'הימבה', בו הנשים מזמנות התעברות בשיר שהן מחברות עבור התינוק, שקורא לו לבוא לעולם. הן מלמדות את שאר האנשים בסביבתן את השיר וכשהילד נולד שיר זה מלווה אותו לאורך חייו. אם הוא נעשה חולה או זקוק לעזרה, או אם הוא מבצע מעשה אלים, הקרובים אליו נאספים ושרים לו את השיר, קוראים לו לחזור אל עצמו.
בתוך מפגש מוזיקלי, במיוחד כזה שמבוסס אלתור, אנחנו נעים כל הזמן בין הקריאה שלנו והיענות לקריאות של אחרים. לקיום מודעות כזאת תוך כדי נגינה יש מקום מרכזי במעבדה הזאת. מתוך המפגש נוצר דבר חדש, מתגלה תדר לא צפוי שקורא לנו ומאפשר את המקום של אי הידיעה, מחוץ לתבניות השפה והמחשבה.
